גז"ד בעבירות נהיגה בפזיזות ואח' , אי כיבוד הסדר טיעון ובקורת על התביעה

כתב האישום

1.      כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר מייחס מספר עבירות: נהיגה בפזיזות- עבירה לפי סעיף 338 (1) לחוק העונשין התשל"ז- 1977 (להלן: "החוק"); היזק בזדון לרכב- עבירה לפי סעיף 413 (ה) לחוק; נהיגה בקלות ראש שגרמה לנזק לאדם ולרכוש - עבירה לפי סעיפים 62 (2) - 38 (2) לפקודת התעבורה; הקמת שאון או מהומה המפריעים לציבור- עבירה לפי סעיף 490 (10), 194 (א) לחוק העונשין; ניסיון תקיפה- עבירה לפי סעיף 378 ו- 25 לחוק העונשין.

2.      על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 23.09.04 בסמוך לשעה 11:00 נהג הנאשם את רכבו מסוג ב.מ.ו. (להלן:"הרכב") ברחוב "ציר הבנקים" בנצרת. במהלך נהיגתו, עוכב הנאשם על ידי שוטרים אשר הבחינו בו מבצע עבירות תנועה ורשמו נגדו שני דוחות, האחד על אי חגירת חגורת בטיחות והשני על שימוש בטלפון סלולארי בזמן הנהיגה.

לאחר שהשוטרים סיימו את משימתם הנאשם החל להסיע את רכבו ברחוב פאולוס השישי שבנצרת (להלן: " הכביש"), לכיוון המעין וזאת עשה בנהיגה פרועה אשר התאפיינה, בין היתר, בנהיגה במהירות גבוהה, בביצוע בלימות פתע ועקיפות מסוכנות הן מכיוון שהדרך לא היתה פנוייה והן מכיוון שבוצעו בצדו הימני של נתיב נסיעתו.

בעקבות נהיגה זו פגע הנאשם עם צידו הימני של רכבו בצידן השמאלי של שני כלי רכב שחנו בצד ימין של הכביש בכיוון נסיעת הנאשם. למרות מעורבות הנאשם  בהתנגשויות אלו הוא לא עצר, שילב הילוך לאחור ותוך נסיעה אחורנית פגע ברכבים נוספים, לאחר מכן עבר הנאשם עם רכבו לנתיב השמאלי ופגע בדלת השמאלית אחורית של רכב מסוג פיז'ו שהגיע ממולו, נהוג על ידי נור חכים, ובהמשך התנגש חזיתית עם רכב מסוג מיצובישי נהוג על ידי ח'ולה דראושה אשר הגיע מכיוון הנגדי (להלן: " התאונה"). כתוצאה מהתאונה, נפצעו נהגת המיצובישי ונוסעת בשם לילא דראושה, כן נגרם נזק לכל כלי הרכב המעורבים בתאונה.

לאחר התאונה, ירד הנאשם מרכבו והחל צועק ומגדף את שתי הנשים שישבו ברכב הנפגע כאשר הוא התקרב אליהם בכוונה לתקופן.

התאונה וכלל תוצאותיה נגרמו בעקבות פזיזותו של הנאשם אשר נהג בדרך נמהרת וללא תשומת לב לנעשה ולכלל הנסיבות שבכביש ובסביבתו, באופן שיש בו לסכן חיי אדם ולגרום לו חבלה. הנאשם גרם לפגיעות ונזקים במספר כלי רכב. כמו כן הקים הנאשם מהומה במקום ציבורי אשר גרמה להפרעה, ובנוסף ניסה שלא כדין לתקוף את ח'ולה ולילא דראושה.

ההליכים בתיק

3.      בדיון שהתקיים בפני ביום 26/2/07 הודה הנאשם בעובדות כתב האישום והורשע על סמך הודאתו. באותו דיון, הודיעו הצדדים כי הם לקראת גיבוש הסדר טיעון שבמסגרתו יבקשו להטיל על הנאשם מאסר שיומר בעבודות שריות ועונשים נוספים. בית המשפט הבהיר לצדדים כי אינו קשור להסדר הטיעון. התיק נקבע לטיעונים לעונש והנאשם הופנה על פי בקשת הצדדים לממונה על עבודות השירות אשר מצא בחוות דעתו מיום 18/4/07 כי הנאשם  מתאים לביצוע עבודות שירות.

4.      בדיון שהתקיים בפני ביום 14/5/07 הודיעו הצדדים כי הם הגיעו להסדר טיעון  כדלקמן:

א.           יוטל על הנאשם מאסר שיומר בעבדות שירות, כאשר התביעה תעתור ל- 6 חודשים ואילו ההגנה תעתור ל- 4 חודשים.

ב.            תוטל על הנאשם תקופה של פסילה בפועל מלהחזיק רישיון נהיגה, כאשר התביעה תעתור ל- 11 חודשים והגנה תעתור ל- 8 חודשים.

ג.            מאסר  על תנאי, פסילה על תנאי, וקנס- לשיקול דעת בית המשפט.   

באותו מעמד, ציינו הצדדים כי הם מודעים לעובדה כי בית המשפט אינו כפוף להסדר הטיעון. בנוסף, ביקשו הצדדים להפנות את הנאשם לשירות המבחן לשם קבלת תסקיר בעניינו. 

תסקיר שירות המבחן

5.      שירות המבחן עמד בתסקירו על נסיבותיו האישיות של הנאשם, בן 25 נשוי, אב לשני ילדים וחסר מקצוע. שירות המבחן עמד בהרחבה על הדינמיקה המשפחתית המאפיינת את משפחת המוצא של הנאשם ועל קווי אישיות הנאשם מהם התרשם לשלילה. 

הנאשם מסר לשירות המבחן כי אין הוא מזהה פגם בדפוסי התנהגותו והתקשה לקחת אחריות למיוחס לו בכתב האישום. לטענת הנאשם, המשטרה התנכלה לו וכי הוא היה מעורב בתאונת שרשרת שלא נגרמה באשמתו. באשר להודאתו בפני בית המשפט-  הנאשם טען לחפותו בפני שירות המבחן.

שירות המבחן נמנע ממתן המלצה טיפולית לגבי הנאשם וזאת, לאור נתוניו האישיים והעדר קבלת אחריות למיוחס לו בכתב האישום.

עברו הפלילי של הנאשם

6.      עיינתי בגיליון ההרשעות הקודמות של הנאשם.  הנאשם עמד לדין במסגרת ת"פ 1285/01 בגין עבירות של תקיפת עובד ציבור, נהיגה פוזזת ונהיגה בקלות ראש. באותו תיק בית המשפט העניק לנאשם הזדמנות, לא הרשיעו והטיל עליו צו של"צ. מקץ ארבע שנים, הועמד הנאשם לדין בשנית במסגרת ת"פ 4104/04 והורשע בעבירות של תקיפת שוטר, העלבת עובד ציבור ואיומים.

טענות הצדדים:

7.      התובע ביקש לקבל את הסדר הטיעון ולהטיל על הנאשם את העונשים המקסימאליים הנקובים בהסדר הטיעון. התובע היה ער לעברו הפלילי של הנאשם אך נימק את ההסדר בגילו הצעיר של הנאשם, הודאתו, העובדה כי לא נגרמו נזקים רציניים לאדם וההבנה שיש לתת לנאשם הזדמנות אחרונה.

8.      הסניגור ביקש אף הוא לאמץ את הסדר הטיעון ולהטיל על הנאשם את העונשים המינימאליים הנקובים בהסדר הטיעון. הסניגור הפנה לעובדה כי הנאשם הודה במיוחס לו בתחילת ההליך וטען כי ההסדר גובש על רקע הקשיים הראייתיים  בתיק. עוד טען הסניגור כי עסקינן במעידה חד פעמית שאינה בגדר דפוס התנהגות וכן, כי הנאשם נקלע למצוקה כלכלית בשל התביעות האזרחיות שהוגשו נגדו בגין האירוע וביקש לראות בכך מרכיב מהעונש שכבר נשא בו.

דיון והכרעה